פסק-דין בתיק ע"א 42736-09-11

כללי

1.         ערעור על פסק דין של בית משפט קמא (כב' השופט ע' שחם) מיום 21.6.11 (להלן - " פסק-הדין"), לפיו, נדחתה תביעת המערער לפיצויים, על סך 100,000 ש"ח, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן - " חוק איסור לשון הרע"), בשל פרסום שעשה והפיץ המשיב בקרב תושבי היישוב, בית אריה, במהלך מערכת בחירות לרשויות המקומיות, בשנת 2008, בגדרה התמודד המערער על תקופת כהונה נוספת לרשות המועצה.

רקע עובדתי ודיוני

2.         המערער מכהן כראש המועצה המקומית בית אריה עופרים (להלן - " בית אריה"). המשיב הוא תושב היישוב. המערער הגיש לבית משפט קמא תובענה לפיצויים, בגין פרסום שעשה המשיב והופץ על ידו בקרב תושבי בית אריה, בעיצומה של מערכת בחירות לרשויות המקומיות, בשנת 2008. העתק מהפרסום צורף לכתב התביעה וסומן שם א' (להלן - " הפרסום"). לטענת המערער, המשיב הפיץ את הפרסום, תוך כוונה לפגוע בו ולסכל את בחירתו לרשות המועצה. אין חולק, כי במהלך מערכת הבחירות, בשנת 2004, הפיץ המערער בתחומי היישוב, עלון, המפרט את קורות חייו (צורף כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של המשיב) (להלן - " קורות החיים"). בין היתר נאמר שם, כי למערער "... שירות צבאי כלוחם חי"ר ומפקד... תפקיד אחרון בצה"ל: סמג"ד בקורס קציני חי"ר... שירות רב שנים בתפקיד בכיר ביחידה מטכ"לית מובחרת (במיל')... כיום משמש כמג"ד מילואים". לעניין ניסיון שצבר, נאמר, בין היתר, " שירת כדיפלומט באחת משגרירויות ישראל באירופה". לטענת המשיב, בעקבות פרסום קורות החיים, פנה לבירור אמיתות העובדות שצוינו שם ומצא, שאין בהן אמת. לפיכך פעל להפצת הפרסום, בקרב תושבי בית אריה, וטען, כי קורות החיים שפרסם המערער, שקריים. בגדר הפרסום, הובאו ביטויים שונים ובכלל זה, כי " אסור לתת הזדמנות נוספת לראש מועצה [המערער - מ.ב.] שסלל את דרכו לרשות המועצה בשקרים והתחזויות והמשיך בדרכו זו תוך כדי כהונתו". המשיב הדגיש, כי המערער שיקר " כשכתב שהוא שימש כסמג"ד, שכתב שהוא משמש כמג"ד מילואים, ששירת כדיפלומט מאחת מבירות אירופה, כשהתהדר בדרגת סגן, ששירת ביחידה מטכ"לית מובחרת ושזכה במגן השקיפות".

3.         בנסיבות אלו הוגשה התובענה לפיצויים בגין לשון הרע. על פי הנטען, הפרסום אינו אמת ונועד לפגוע במערער ולסכל את בחירתו לרשות המועצה. מנגד, טען המשיב, כי אין אמת בקורות החיים וחש כי עליו לחשוף את דרכי התנהגותו של המערער מתוך אחריות ומחויבות. לפיכך, הפיץ בגלוי את הפרסום לציבור. הצדדים הגישו את ראיותיהם ונחקרו על תצהיריהם. הדיון בבית משפט קמא התמקד בעיקר, לעניין טענת המשיב לאמיתות הפרסום. בית משפט קמא בחן את טיבו של הפרסום נוכח הוראות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע ועל פי ההגדרות הקבועות שם, וקבע, תוך הסתמכות על הפסיקה הרלבנטית והמבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, כי יש בפרסום משום לשון הרע, שכן זה הציג את המערער " כמי ששיקר לגבי שורה של עניינים הנוגעים לקורות חייו, ובדרך זו סלל את דרכו לתפקיד אליו נבחר. הוא מטיל דופי של ממש באמינותו של התובע. על פי מבחן האדם הסביר, יש בדברים אלה כדי להשפיל את התובע ולעשותו מטרה לבוז וללעג בקרב בני הציבור. יש בהם כדי לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. יש בהם גם כדי לפגוע במשרתו הציבורית" (עמוד 2, שורות 25-29). בית המשפט הדגיש, כי אף שבמועד הפרסום היה המערער אישיות ציבורית, אין בנתון זה כדי לשנות, שכן, הביטויים שהובאו בפרסום " עיקרם הוא אמירות פוגעניות שבעובדה. אמירות מסוג זה פוגעות באיש ציבור לא פחות ואולי אף יותר מפגיעתן במי שאינם מחזיקים בתפקיד ציבורי" (עמוד 3, שורות 2-3). על יסוד האמור נקבע, כי הפרסום הינו לשון הרע.

4.         מכאן עבר בית משפט קמא לדון בהגנות העומדות למפרסם, על פי הקבוע בסעיפים 13-15 לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט מצא, כי עומדת למשיב הגנת "אמת בפרסום", לאחר שקבע, כי המערער שיקר בעניינים שפורטו בקורות החיים. בית המשפט בחן בפרוטרוט את הפרטים שהובאו בקורות החיים וקבע לגבי כל אחד מהם, כי אין בהם אמת.

לעניין שירות המערער כמג"ד במילואים - כעולה מתעודת עובד ציבור של סנ"צ ניסים לוגסי ממשמר הגבול, " בשום שלב לא שירת התובע כמג"ד במשמר הגבול" (עמוד 3, שורה 25). בית המשפט הוסיף, כי שירות המילואים של המערער במשמר הגבול הסתכם בשני ימים ועל רקע זה קבע, כי לא היה למערער תפקיד של ממש כמג"ד. לכל היותר, הוא היה בתהליך לשמש כמג"ד. לפיכך, היה בפרסום " סטייה מן המציאות לאשורה" (עמוד 4, שורה 23). בית המשפט הדגיש, כי אין מדובר באי דיוק גרידא, והוסיף, כי המערער לא היה יכול שלא להיות מודע שאיננו ממלא בפועל תפקיד מג"ד ועדותו בעניין זה איננה מתיישבת עם טענת תום הלב.

לעניין שירות המערער כדיפלומט - בית המשפט קבע, כי " דיפלומט נתפס כמי שמייצג את מדינת ישראל ביחסי החוץ שלה עם מדינות אחרות. המבחן הוא פונקציונאלי בבסיסו. למעשה, התובע עצמו מסכים לכך" (עמוד 6, שורות 2-3). על פי מבחן זה, המערער לא היה דיפלומט בתקופה הרלבנטית, שכן בתפקידו היה ממונה על אבטחת השגריר. מכאן, כי המערער לא שירת כדיפלומט ואין בדרכון הדיפלומטי שקיבל כדי לשנות.

לעניין שירות המערער כסמג"ד בצה"ל - מתעודת עובד ציבור של צה"ל לא עולה, כי המערער שירת בתפקיד האמור. בעניין זה, בית המשפט ביכר להעדיף את המסמכים על פני תצהירים של גורמים ששירתו עם המערער באותה תקופה. יחד עם זאת יצויין, כי המערער בחר שלא לזמן לעדות את מפקדו הישיר לתמיכה בגרסתו.

לעניין שירות בתפקיד בכיר ביחידה מטכ"לית מובחרת - אין הכוונה לסיירת או ליחידה לוחמת, אף שכך ניתן היה להבין מקורות החיים, אלא ליחידה שעיקר משימתה היא אבטחה. בית המשפט קבע, כי למערער לא היה תפקיד בכיר ביחידה, וזאת בניגוד לגרסתו.

לעניין זכייה "במגן השקיפות" - בית המשפט סבר, כי לא ניתן לקבוע שהמערער שיקר "היינו, באמירת אי אמת מודעת על ידי התובע" (עמוד 11, שורה 27), ואולם הוסיף, כי בנסיבות אלה " הצגת הדברים הלא מדויקת באחד המקומות בפרסום אינה חורגת מגדריו של פרט לוואי, אשר אין בו, כשלעצמו, תוספת משמעותית של פגיעה בתובע" (עמוד 12, שורות 5-7).

ככלל, בית המשפט הטעים, כי לא ניתן לייחס למערער תום לב עובר להפצת קורות החיים ולא עומדת לו ההגנה של טעות בתום לב.

5.         לסיכום, קבע בית משפט קמא, כי " מכלול הדברים מלמד, כי יש ממש בטענת הנתבע כי באופן בו הציג עצמו התובע הייתה שורה של סטיות מן האמת. מבחינת מהותן, סטיות אלה עקביות... מספר הסטיות בו מדובר וטיבן האמור מקשה לקבל כי מדובר בטעויות אקראיות ותמימות... מדובר בטכניקה מכוונת של ייפוי קורות החיים, על מנת לנסות ולהרשים את ציבור הבוחרים... יש בכך כדי לבסס את הטענה העיקרית שבפרסום, והיא כי התובע סלל את דרכו לתפקיד באמצעות מצגים, אשר אינם נכונים" (עמוד 12, שורות 9-15). בית המשפט מצא, כי טענות המשיב, לגבי חלק מן העניינים שבפרסום, לא התקבלו, ואולם, חרף זאת, סבר כי אלה אינם חורגים מגדר פרט לוואי של ממש ואין בהם כדי לשלול את הגנת האמת בפרסום. יחד עם זאת, דחה את טענת המשיב בדבר הגנת תום הלב, זאת נוכח " הטון החריף של הפרסום... אשר נוטה להצביע על כוונה לפגוע, במידה החורגת מן הנדרש בנסיבות העניין" (עמוד 13, שורות 16-17). עוד נקבע, כי המשיב לא נקט באמצעים סבירים כדי לברר את אמיתות הפרסום. נוכח כל האמור וקביעת בית משפט קמא, כי עומדת למשיב הגנת אמת בפרסום, נדחתה התביעה.

יוער, כי במהלך הדיון הודיע המערער לבית המשפט על מחיקת חלק מטענותיו, בהתייחס לסוגיית שירותו כדיפלומט וכמפקד גדוד מילואים במג"ב, וזאת "משום ניקיון הדעת ותום הלב". בית המשפט קמא דחה את בקשתו.

6.         המערער איננו משלים עם פסק הדין ותוקף במילים חריפות ביותר את קביעותיו של בית משפט קמא. בכתב הערעור, מבקש המערער לצרף ראיות נוספות, על פי הקבוע בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - " התקנות"), שעניינן חוות דעת של גורמים מוסמכים, להבנתו, אשר יש בהן כדי לשנות מקביעותיו של בית המשפט, באשר לחלק מן העניינים מושא הפרסום. לטענתו, בית משפט קמא לא קבע באופן חד וברור, כי המערער שיקר בהצגת קורות החיים ואין "ייפוי" של קורות החיים כ"שקרים והתחזויות". על יסוד טענותיו, שפורטו בהרחבה טען, כי יש לבטל את פסק הדין ואת קביעותיו של בית משפט קמא, לפיהן עומדת למשיב הגנת אמת בפרסום. מנגד, טען המשיב, כי המערער אכן סלל את דרכו לרשות המועצה באמצעות שקרים, אחיזת עיניים ומצגי שווא. המשיב הדגיש, כי אין עילה להתערבות בפסק הדין, שכן קביעותיו של בית המשפט הינן בשאלות שבעובדה, שמן המפורסמות שערכאת הערעור איננה מתערבת בהן. המשיב הדגיש את היותו של המערער איש ציבור ואת הצורך להעדיף, בנסיבות אלו, את חופש הביטוי על פני הזכות לשמו הטוב ומנגד, את מעמדו כאזרח מן השורה, שהעדיף להסתכן ולחשוף את האמת לכלל הציבור. המשיב הטעים, כי בית משפט קמא התרשם מחוסר מהימנותו ותום לבו של המערער ועל יסוד כל האמור חזר על טענתו בדבר הגנת אמת בפרסום העומדת לו, על פי הקבוע בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

7.         במהלך הדיון לפניי חזרו הצדדים על טענותיהם. המשיב הדגיש את התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט קמא מעדותו של המערער. מנגד, חזר המערער על טענתו, כי כל הנתונים שהובאו בקורות החיים הינם אמת. יחד עם זאת, הוסיף כי " מתחם האמת הוא מתחם רחב. לא משהו שאיננו מדויק, איננו אמת. בחלק מהדברים ניתן היה משום ניקיון הדעת בלבד. ניתן היה לדייק יותר" (פרוטוקול מיום 25.12.11, עמוד 2, שורות 14-15).

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

8.         אכן נכון, חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין זכויות אדם בסיסיות במשטר דמוקרטי ולענייננו זכות יסוד לשם טוב אל מול זכות יסוד לחופש ביטוי. שתיהן נגזרות מכבוד האדם וקיים ביניהן מתח מתמיד (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (טרם פורסם), 4.8.2008 (להלן - " עניין נודלמן"); רע"א 4740/00 לימור אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 (2001); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' איילון (לוני) הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004); ע"א 6871/99 ששון נ' משה רום, פ"ד נו(4) 72 (2002); א' שנהר , דיני לשון הרע (1997) (להלן - " שנהר")). אין צורך להכביר במילים בדבר חשיבותו של חופש הביטוי, מן הזכויות הנעלות בזכויות האדם, אשר קיבל מעמד על בהלכה הפסוקה, מקדמת דנא, אף שלא נכלל במפורש בגדר זכויות אדם שנמנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, חרף חשיבותו הרבה, היקפו איננו בלתי מוגבל. גבולותיו נקבעים כפרי איזון בינו לבין זכויות אדם מוכרות אחרות, ובינו לבין אינטרסים ציבוריים חשובים אחרים. מכאן, כי תחום התפרשותו אינו אחיד והיקפו עשוי להשתנות מעניין לעניין, בהתאם לטיב ולמשקל הזכות או הערך שכנגדו הוא מתמודד (עניין נודלמן, פסקאות 12-13, רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (טרם פורסם), 12.11.2006).